קיבלתם אחוז נכות נמוך מהצפוי - מה ניתן לעשות ואיך מערערים

לפני כל פעולה, קראו את החלטת הוועדה בעיון. הבינו: מה אחוזי הנכות שנקבעו לכל ליקוי בנפרד, מה הנימוק לאחוזים הנמוכים, ואילו ליקויים הוזכרו ואילו לא.

שאלות מנחות: האם הוועדה ראתה את כל הליקויים שאתם סובלים מהם? האם המסמכים שהגשתם היו עדכניים? האם תיאר ב"יום הגרוע" נכון את מגבלותיכם? כל פגם כזה הוא בסיס לערר ממוקד.

שלחו בקשת עיון בכתב לסניף ביטוח לאומי. העיון מאפשר לראות מה ראתה הוועדה - ולמה הגיעה לאחוזים הנמוכים. עיון בתיק הוא תנאי הכרחי לבניית ערר יעיל.

אם בפרוטוקול הוועדה מופיע "הנבדק מתאר כאב X, אך הוועדה מעריכה Y" - זוהי פתיחה לערר. אם ממצא רפואי חשוב לא הוזכר בפרוטוקול - זוהי פתיחה לערר.

לוועדת הערר יש להגיש מסמכים חדשים שלא היו בתיק הראשון. השיגו: מכתבי מומחים עדכניים שמתארים את הליקויים ואת ההגבלות בצורה מפורטת ומספרית, בדיקות עדכניות (MRI, EMG, אקו-לב - לפי הליקוי), וכן שקלו חוות דעת רפואית עצמאית.

חוות דעת רפואית עצמאית מרופא מומחה שאתם בחרתם היא הנשק החזק ביותר בועדת ערר. רופא שבוחן אתכם ומצהיר בכתב שמצבכם מצדיק אחוזים גבוהים יותר - יכול לשנות את הכף.

הגישו ערר בכתב לסניף ביטוח לאומי. הערר צריך לציין: שמכם ומספר תעודת זהות, מספר התיק, הצהרה שאתם מערערים על החלטת הוועדה מתאריך [X], ונימוקים ספציפיים לכל ליקוי שלדעתכם הוערך נמוך מדי.

הוסיפו לנימוקים: "הוועדה לא התחשבה ב-[ליקוי X]", "המסמכים שהגשתי לא נבחנו", "ממצא ה-MRI לא הוזכר בפרוטוקול", "ההגבלה שלי בישיבה/עמידה/הליכה גדולה יותר מהמוצג". ציינו את כל הליקויים הנוספים שלא הוזכרו.

הגיעו לוועדת הערר עם כל המסמכים החדשים. הכינו תיאור כתוב מפורט של כל הגבלה: כמה זמן ניתן לשבת ברציפות, לעמוד, ללכת, ומה הגורם להחרפה. ציינו את "היום הגרוע ביותר" - לא את הימים הטובים.

ייצוג מקצועי בועדת ערר (עורך דין או יועץ נכויות) עשוי לעלות את הסיכויים, במיוחד אם מדובר בליקויים מורכבים.